החלטה בתיק בש"פ 8008/05

           בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא י' פלפל) מיום 17.7.05, אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

           נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח רכב, הפרעה לשוטר וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 9.7.05 נהג העורר, אשר מעולם לא החזיק ברישיון נהיגה, ברכב, כשעמו ברכב יושבים גם אחיו פארס ומשפחתו. שוטרים שהבחינו ברכב הורו לעורר לעצור בצד הכביש, אולם לאחר שעשה כן והשוטרים התעתדו לצאת מהניידת לעבר רכבו של העורר, ביצע במהירות פניית פרסה ונסע במהירות לכיוון ההפוך. כשהגיע לצומת הסמוך פנה העורר בפראות, ואך בנס נמנעה התנגשות עם רכב נוסף, אשר נאלץ לעצור בחריקת בלמים. השוטרים נסעו אחרי העורר ודרשו ממנו לעצור, אולם העורר המשיך לנסוע במהירות ובפראות, כשהוא עובר עבירות תנועה. רק לאחר שאירעו שני תקרים בגלגלי רכבו עצר העורר את הרכב, ונמלט מהמקום יחד עם יתר נוסעי הרכב. השוטרים רדפו אחרי העורר ובני משפחתו עד שהשיגו אותם לבסוף.

           עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בבקשתה טענה המדינה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר וכן כי נשקפת ממנו מסוכנות רבה. מסוכנותו של העורר נלמדת, כך טענה המדינה, הן מן העבירות המיוחסות לו, המבטאות את מוכנותו לסכן חיי אדם ולפגוע בשוטרים כמו גם בעוברי אורח תמימים, והן מהחשש להימלטות העורר מהליכי משפט, בשים לב לנחישותו העזה ותעוזתו להימלט מן השוטרים אף במחיר סיכון חייו וחיי בני משפחתו. ביום 17.7.05 החליט בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא י' פלפל) לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו. בהחלטתו קבע בית המשפט, בהסכמת העורר, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. עוד נקבע, כי מעשיו של העורר מלמדים כי אינו ראוי לאמון, וכי על אף העדר הרשעות קודמות וגילו הצעיר, לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר. בית המשפט ציין כי התנהגותו של העורר אף מעלה יסוד סביר לחשש כי יימלט מאימת הדין באם ישוחרר, וכי גם מסיבה זו אין מקום לבחון בעניינו אפשרות של שחרור לחלופה.

           על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. בדיון שהתקיים בפניי ביום 30.8.05 טען בא-כוח העורר כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע, באופן גורף, כי נוכח העבירות המיוחסות לעורר אין מקום לבחון את אפשרות שחררו לחלופת מעצר. בא-כוח העורר הדגיש את גילו הצעיר של העורר, וכן את עברו הנקי, וטען כי קיימות עבורו חלופות מעצר ראויות, אשר ביכולתן להבטיח את מטרת המעצר בדרך פוגענית פחות. בא-כוח המדינה הסכים, בדיון לפניי, לקבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, אולם הדגיש כי אין בכך משום התחייבות לקבלת המלצת שירות המבחן. לפיכך, נדחה המשך הדיון עד לקבלת תסקיר מעצר.

           ביום 19.9.05 הוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר. שירות המבחן התרשם כי חוויית המעצר הנה חוויה קשה ומציבת גבולות עבור העורר, וכי קיימת רמת סיכון נמוכה להישנות התנהגות עבריינית מצדו. בבוחנו את טיב החלופות שהוצעו התרשם שירות המבחן כי חלופת המעצר בבית אחיו פהד הנה חלופה ראויה, היות והערבים המוצעים בעלי מערכת ערכים נורמטיבית המודעים לאחריותם, וכי האח מהווה דמות סמכותית עבור העורר. לפיכך, המליץ שירות המבחן על שחרור העורר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בבית אחיו.  

           בא-כוח העורר ביקש כי נאמץ את המלצת שירות המבחן, והדגיש כי החלופה נמצאה מתאימה וראויה, וכי הערכת רמת הסיכון העולה מן העורר הנה נמוכה. בא-כוח המדינה הודיענו, כי חרף המלצת שירות המבחן סבורה המשיבה כי מעשיו של העורר מעידים על היעדר מורא מן החוק ומסוכנות גבוהה, אשר לא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר.

           טענות העורר בפניי נגעו בעיקר לעניין המסוכנות הנשקפת מן העבירות המיוחסות לו ולאפשרות שחרורו לחלופת מעצר. לטענתו, אין מדובר במסוכנות רבה, ומכל מקום קיימת בעניינו חלופת מעצר ראויה, ועל כן יש להורות על שחרורו לחלופה. העבירות המיוחסות לעורר חמורות הן. העורר סיכן חיי אדם בנהיגתו הפרועה והפגין זלזול בוטה כלפי השוטרים. מעשים חמורים אלה מקימים עילת מעצר. אף על פי כן, בהתחשב בעברו הנקי של העורר, בגילו הצעיר, בכך שעל פי תסקיר שירות המבחן, העורר שאין לו רקע פלילי הפיק לקח ממעצרו, ועל פי הערכה שאין נשקפת ממנו כיום מסוכנות של ממש, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופה.

           חלופת המעצר עליה ממליץ שירות המבחן היא מעצר בית בבית אחיו של העורר. מתסקיר המעצר עולה כי שירות המבחן התרשם לחיוב מהעורר, מהשפעת המעצר ולקחו, וכן מחלופת המעצר שהובאה בפניו; להערכתו של שירות המבחן יש בחלופת המעצר המוצעת כדי לצמצם ביותר את רמת הסיכון להישנות התנהגות עבריינית מצדו של העורר. בנסיבות אלה, אני מורה על שחרור העורר למעצר בית מוחלט בבית אחיו, מר פהד אבו בלאל. בנוסף לכך יפקיד העורר ערבות אישית שלו וערבות צד ג' בסך של 10,000 ש"ח כל אחד, להבטחת התייצבותו בהליכים שיתקיימו;

 כמו כן יפקיד את דרכונו במשטרה.

           אשר על כן, הערר מתקבל, אפוא, והעורר ישוחרר לחלופה של מעצר בית מלא בבית אחיו, בתנאים האמורים.

           ניתנה היום, כ"ג באלול התשס"ה (27.9.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: